בנימה אישית

הכל התחיל שסיימתי את לימודי האומנות בבצלאל ומצאתי את עצמי לבד, בלי שיח, בלי קולגות ובלי החממה שבצלאל סיפקה לי.

אף אחד לא התקשר אלי ועולם שחיכה לי בחוץ לא היה ממש מה שדמיינתי. הצורך שמשהו יקרה-בער בי, אז התחלתי לשוטט ברחובות בחיפוש אחרי מרחב שאפשר לפעול בו. וממש כמו בסיפורים הגדולים של החיים, חזרתי הביתה אחרי יום חיפושים ארוך, נעצרתי באמצע הבניין, כשמסביבי קירות בטון ומרחב פעולה עצום. זה היה הרגע בו הבנתי, זה כאן- בבית, בכורש 14. 

​

על שיכון

כורש 14, הוא שיכון רכבת שנבנה בשנות ה-50 על ידי האדריכל אבא אלחנני ומייצג את המודרניזם השיכוני מהתקופה בה ירושלים עשתה פסק זמן מאדריכלות האבן. בחזיית הראשית יצר האמן יגאל תומרקין פסל בטון כחלק אינטגרלי מהמבנה.

הבניין ממוקם בין העיר העתיקה לעיר החדשה והיה אחד המבנים הראשונים שקמו על גבול ירדן דאז.

אופיו הייחודי וצורת בנייתו מצביעים על תפיסה אדריכלית שלוקחת בחשבון את קשרי השכנות וקהילה שבתוכה.

לבניין ארבע כניסות ויציאות- מארבע קצוות ירושלים מראה כיצד מבנה מגורים מרחיב את תפקידו והופך גם לצומת דרכים, לנקודת מפגש. 

הבחירה בבניין כחלל להתרחשות אמנותית ותרבותית איננו מקרית. החזיתות, הכניסות והיציאות השונות, חווית השוטטות שהוא מאפשר, כאילו הלכת לאיבוד בתוך מבנה ענק בעל מפלסים שונים, קירות גבוהים וחשופים, עמודי שיש ובמות מבטון.

כל אלו הן מקור ההשראה למרחב אמנותי חדשני שמעורר דיאלוג בין אמנות גבוהה לחיים עצמם במקום הפרטי ביותר: הבית.

​

גלריה כורש 14

​

הגלריה ממוקמת בלב ליבו של הבניין, בין מרפאת שינים לנזקקים/ות לבית כנסת ופועלת מתוך רצון להביא את האמנות לחיי היומיום ולאפשר מפגשים אקראיים בין אנשים לאמנות ותרבות.

הגלריה משלבת בין תכנים אמנותיים, תרבותיים וחברתיים, ויוצאת מתוך אמונה בחשיבות שדה האמנות לצד שיח תרבותי שמקורו בגישה רב-תחומית לתרבות ואמנות על מרכיביה השונים.

הגלריה שמה דגש על פרויקטים חדשניים ותערוכות המגשרות בין אמנות קנונית לאמנות צעירה ועכשווית.