הכל מכאן / תערוכה קבוצתית
ספטמבר 2015

גרליית כורש 14 ירושלים

אוצרות ורד חדד

אמנים: צפיה דגני/ורד חדד/פיטר יעקוב ובן מלץ/ליאת קליין/עירא שליט

 

התערוכה ׳הכל מכאן׳ נוצרה מתוך מפגש של אמנים ואמניות עם החומרים הרבים שהצטברו בחדר הפלאות של כורש 14. הכניסה למחסן העמוס והאקלקטי הייתה מעין כניסה לגן משחקים וגררה פרצי התרגשות וגילוי. מעניין היה לראות שלמרות השפע החומרי בחרו כל  האמנים והאמניות במינימליזם תוכני וצורני, העומס יצר תהליך של זיקוק, של קול אחיד שנגיעותיו מדויקות. היצירות שינו צורה וחומר עד שהתקבעו במקומם הנוכחי.

צפיה דגני/ הדברים שאני לא יודעת איך קוראים להם אבל הם מופיעים לנגד עיניי כשאני מסתכלת לכיוון השני/
הספרייה שנמצאת בכורש מגוונת וייחודית. היא אינה משחזרת את הספרים המתבקשים מספרית אמנות מן השורה אלא מציגה בערבוביה את האזוטרי והמרכזי. אהבתי לשקוע בחוויה שהספרייה מזמנת, לפתוח את הספרים ולהתבונן ברפרודוקציות. מה זה אמנות? אנו חיים בפרובינציה בה המפגש עם הרפרודוקציה קרוב ללב ונושא בחובו זיכרונות ורגשות יותר מאשר המפגש עם המקור. מה זה אמנות? האם אלו הקטלוגים, ספרי האמן, האלבומים והאנתולוגיות שמשמרות את עקבות היצירה? גם העבודה הזאת תכנס לקטלוג שאולי יתגלגל יום אחד לספריה, וקורא אלמוני יפתח ויעיין בה. שלום לך. המפגש בין השיכון לבין העולם התרבותי האירופי כפי שנשקף לנו בין דפי הספר הוא חלבי ומרגש. רציתי לנעוץ בו את השיניים ולהוציא לו את המיץ.

ורד חדד/ הבלונדיניות האלו הן לא אני/

המפגש עם החומרים בכורש היה בשבילי מפתיע, מצד אחד אני מכירה את החומרים הקיימים על בוריים ובעיני רוחי ראיתי איך אני יוצרת מתוך החומר המוכר, ובכל זאת כשנכנסתי לעבוד כאמנית תפסתי את עצמי נוגעת בחומרים שלא חשבתי עליהם. ככול שהעמקתי בעשייה מצאתי אותי יוצרת מחוות ונוגעת בהקשרים אחרים ולא צפויים.
 

ליאת קליין/באחרית בדית/

כשהגעתי לכורש, היה חומר מסוים שיועד לי – עיזבון של חפצי עץ שנותר מעבודתה של אמנית יודאיקה אשר הותירה אותם לכורש. תחילה נדלקתי על הצורניות של האובייקטים (בעיקר פמוטים וקופסאות) המעוגלים והמלוטשים. האפשרות המשחקית עימם נראתה לי אינסופית. לאחר זמן מה, בעבודתי איתם בסטודיו, הרגשתי בדיוק להפך, הרגשתי שהעבודה עם החפצים לוקחת אותם בהכרח למקור ממנו באו. החלטתי לעבוד עם ניירות אשר הדפסתי עליהם טקסטורות שהתאימו לי למשחק עם האובייקטים. שיחקתי עם השילוב בין הנייר הדו-מימדי לאובייקטים התלת ממדיים כך שיחד הם יוצרים משהו חדש. הנייר מתפקד במקרים מסוימים כחומר פיסולי ולעיתים כמצע. ככל שהמשחק התפתח , חשבתי יותר ויותר על עמדות פולחניות, מזבחים והצבות אובייקטים הקשורים לדת (חשיבה הקשורה למקור האובייקטים) יחד עם זאת, השימוש בנייר, יצר "הוזלה" של אותו משקל דתי אשר עלול להתקבל מתוך יצירה של עמדות אלה ואולי אפילו באיזשהו אופן "חילון" של האובייקטים. אפשר לומר שהמשחק הוא גם על הדתי והחילוני, דבר המתקשר אליי כחילונית תל אביבית אשר באה לעבוד בעיר הקודש עם חפצי יודאיקה שככל הנראה הוטענו באותן אנרגיות דתיות והניגוד למקום הרוחני החילוני ממנו אני באה.

פיטר יעקובי ובן מלץ/סיפורי הכרוניקן/
במהלך ביקור בכורש ראיתי קופסא גדולה מלאה בעטיפות של ספרים. מיד התפתיתי לנבור בערמת העטיפות ולתהות מהיכן הגיעו עטיפות אלו? האם ישנו קשר כלשהו בין כל העטיפות השונות? בעיני רוחי ראיתי את האפשרות ליצור קולאז' שיצליח לבצע חיבורים בין הדימויים השונים ואולי אף ליצור עולם כלשהו. את הקופסא לקחתי כמות שהיא לסטודיו שלי, שם התחלתי בתהליך הסינון. להפתעתי הנעימה מצאתי דימויים הקשורים לירושלים ולארכיאולוגיה מקומית. זה התאים לי מאוד מכיוון שהקופסא נלקחה מירושלים ומ "כורש". המשכתי בחיתוך, חיבור והדבקה. תחושת יצירת מפגשי הדימויים דמתה לכתיבת סיפור והתוצר הסופי למפה.

עירא שליט/ ELECTIC CAFÉ/

מרכז האמנות כורש שנמצא ברצועה התחתונה של מבנה, נבנה בהשראת "יחידות המגורים" של הארכיטקט המודרניסטי לה קורבוזיה. ברצועה זו נמצאים מספר של חללים שנבנו כחללים קהילתיים ובאחד מהם פועל כורש.

ELECRIC CAFÉ הוא מנסה להפעיל מחדש את מקום המפגש הקהילתי מהרעיון המודרניסטי אך בניגוד לזה הוא נוצר בצורה אינטואיטיבית ואקלקטית וכך הוא מקווה שהמבקרים, שהם המשתתפים
 
האופציונליים, לפעול.