Chinese Whispers

יולי 2016
כורש 14 חלל אמנות, ירושלים 


התערוכה המשלבת ארבע תערוכות יחיד, תערוכות סמי-זוגיות ואשר שואבת השראה ממשחק הילדים/ות המוכר, טלפון שבור.

 

כמו במשחק, מהלך התערוכה הינו ליניארי ומתפתח ארבעה אמנים/יות יציגו בזה אחר זו בחלל האמנות כורש 14: 

ורד חדד, הילי גרינפלד, אבינועם שטרנהיים ו ניב כהן. המעבר בין תערוכת יחיד/ה אחת לשנייה הינו תהליך המשכי בן שבועיים, בשבועים אלו האמן/ית הנכנס/ת מנהל/ת דיאלוג אמנותי עם העבודות הקיימות בחלל, ובהדרגה מחליפ/ה אותן בעבודותיו/ה, עד ליצירת תערוכת יחיד חדשה, אשר בתורה תעבור גם היא תהליך פירוק והרכבה מחדש על ידי האמן/ית הבא/ה. 

בחלל הגלריה יוקדש קיר בו יופיעו חומרי תיעוד כגון: צילומים, רישומים וטקסטים שיתווספו לאורך התהליך. קיר התיעוד הופך לחלק מהותי בתהליך מאחר והוא אוגר בתוכו את השינוים והפעולות שיעשו על בסיס יומיומי בחלל. בסיומה של התערוכה יתקיים שיח עם משתתפות התערוכה ואירוע חגיגי של השקת קטלוג המאגד בתוכו את התהליך.

השינוי במהלך השבועיים יאפשר לצופה לראות את החלל מתהווה ממצב צבירה אחד למצב צבירה אחר.

החלפת העבודות באופן מתמיד יוצר תערוכה דינאמית אשר מזמינה את הקהל לעקוב אחר השינויים ולבשוב ולבקר בתערוכה בנקודות זמן שונות.

 

את הפרויקט פותחת תערוכתה של ורד חדד אורות מתעתעים. ורד שבימים אלו כותבת את התזה ״צויר ב-1916״ במסגרת התואר השני למדיניות ותאוריה של האמנות בבצלאל, תציג מיצב הבנוי מחוטי צמר, וחומרים ממוחזרים שונים, ביניהם שזורים דיוקנאות עצמיים. בין האובייקטים נוצרת תנועה מעגלית. רק במבט מקרוב נחשף חומר הגלם שייצר את האובייקט הפיסולי העשוי מגלילי נייר טואלט שהצטברו משימוש אישי ומאיסוף מבתי שימוש אחרים. החומר הזניח לכאורה,  מקבל מעמד ומתעלה מנחיתות חומריותו למעשה אמנותי ונשגב. ורד חדד מקימת כורש 14 מציגה לראשונה, אחרי תשע שנות פעילות,  תערוכת יחיד במקום. הנוכחות שלה במקום מתעצמת עם זוגות העיניים של הדיוקנאות העצמיים שלה שמביטים עלייך מכל הקירות.

 

במהלך חודש אוגוסט הילי גרינפלד תיכנס לחלל ותציג את התערוכה הנסיכה הפרסית. שם התערוכה מתייחס לסיפור על מומיה שהתגלתה בפקיסטן בשנת 2000. ארכיאולוגים טענו שהמומיה הייתה של נסיכה פרסית מהמאה השישית לפנה״ס, וערכה בשוק השחור נמדד ב11 מיליון דולר. עם גילוי המומיה החל ויכוח דיפלומטי על זכויות הבעלות עליה. לבסוף בדיקות פתולוגיות העלו כי המומיה היא של אישה אנונימית בשנות העשרים שלה, שנרצחה בשנת 1996.

בתערוכה גרינפלד תציג מייצב ובו ציורים העשויים מיריעות דשא מלאכותי מעובד בפיגמנטים, שישמש כמצע לפריטים אותם מייצרת גרינפלד בסטודיו. הפריטים שיוצגו מהווים חלק מהאיקונוגרפיה שיצרה גרינפלד בשנים האחרונות. האורחים במיצב יוזמנו ליצור בעצמם צלמיות מקושטות. המייצב יתפקד בין השאר כמחווה לדמות האנונימית של האישה, שמעמדה הפך בן רגע מנסיכה (שבין השאר זוהתה כצאצאית של המלך כורש), שנמצאה בארון מצופה זהב והוצגה באור הזרקורים במוזיאון, לקורבן רצח אכזרי שאיבדו בה כל עניין.

 

בספטמבר אבינועם שטרנהיים מצטרף ובהדרגתיות גרינפלד מפנה את תערוכתה והוא מקים את Megalith. מגליט הוא מונומנט קדום, סלע, אבן גדולה מאוד שלא ברור איך הגיעה לאן שהיא נמצאת ומיוחסים לה כוחות מאגים, כמו הסטונהיינג' באנגליה. בתערוכה זו אבינועם ייצר עבודות פיסוליות קונסטרוקטיביות גדולות מימדים שמפעילות את חלל הגלריה ומייצרות אלמנטים של תחושות כמעט פיזיות על הצופה הנובעות ממשחקי הכוח, קנה מידה ומתח. המבנים הפיסוליים מתפקדים כמחוללי אנרגיה, מייצרים יחסי משיכה, דחייה ולחץ בין הצופה לחלל.

 

באוקטובר יכנס ניב כהן לחלל עם שטרנהיים. הוא יקים את קרב בלימה. כהן, אוטודידקט, אוסף את חומרי הגלם מהרחוב באזור הסטודיו שלו בדרום תל אביב. לאחר מכן מעבד את החומרים בהשראת רשמים משיטוט ברשת וצפיות ממושכות ביוטיוב. בפרויקט הנוכחי' הוא ישאב השראה משלושת האמנים המציגים לפניו. בכוונתו לצפות בשיטות העבודה שלהם מבחינת חומרי הגלם והתוצאה הסופית אלו ישמשו כנקודת מוצא ליצירה שלו.

הפרוייקט מתאפשר בזכות תמיכתם הנדיבה של  מפעל הפיס, אגף האמנויות עיריית ירושלים, הקרן לירושלים ומנהל התרבות ועמותת כורש.