1/2

 בלאז /צבי טולקובסקי Assem- בלאז

אוצרת: ורד חדאד

אפריל 2019

בין כפתור לאקדח /ורד חדאד

עבודותיו של צבי טולקובסקי הם כמו מעשה רוקחות, טולקובסקי שואל דימיום ומייצר זיקות והקשרים הנוגעים בסיפורו האישי וביכולותו לחבר בין הדברים. הוא מצרף ומחבר יצרי כלאיים הנוגעים ומתפרסים לאורך כל תקופות חייו ומהווים את הגורם המחולל ברצף הסיפור והיצירה כולה. 

השהייה בחלל והמפגש עם כל יצירה בנפרד וכל היצירות יחד מספרות סיפור, סיפור אישי, מקומי שמערב מגוון רחב של נושאים ודימוים. המפגש בין הקיים לבין הנוצר כאן ועכשיו עולה בכל צירופי הסמלים הצפים מתוך מערך היצירות. כאן המפגש בין הסתמי לנדיר, בין אריזת קורנפלקס לגזיר נייר ישן מקבל תפקיד ומוליד שפה חדשה. שפה ההופכת את האסמבלאז' לתוכן עצמו, לנקודת המפגש בין הדימוים לעצמם.

המוטיבים החוזרים בעבודותיו מעצימים את הקשר האוניברסלי של כל היצירות הנוכחות יחד ומעצימות את הקשר שבינהם. מוטיב המטוס עולה וחוזר ביצירות מעורר את תחושת האיום המתמיד של העזיבה, הנטישה ובריחה מהכל. המטוס מופיע במצבים שונים; ממריא, נוחת, לוט בערפל, נופל ומדמם אבל גם מופיע כערוץ מפלט. גם דמויות ובובות מוכספות מקבלות משמעויות נוספות ומעוררות תחושה של מטענים הקשורים לצבאיות ולאסתטיקה גרמנית/נאצית שמקבל הגוף האתלטי, הנפת היד ההיטלראית חוזרת ונפגשת שום עם סמלים מקומיים, מנותקים מהקשר וקשורים בחבלי לידה.  פעולת 'ניתוק ההקשר' והחיבור מחדש מייצרת את הראיה הנוספת הצפה ועולה כל הזמן ובכל יצירותיו. 

בכל העבודות פעולת האספן נוכחת. טולקובסקי מציג את פרטי אספנותו, מלבד החיבורים, הצבעוניות ופעולת הציור, אובססיית האיסוף מוצאת דרך היצירות מקום תצוגה חי, מעין בית.

כמו אסמבלאז' בתוך אסמבלאז', טולקובסקי מחבר את היותו אספן לתוך היותו אמן ואת פריטי אספנותו כמוצגים דוקומנטריים שוליים. 

אין ספק שהמקום הירושלמי, הערבי ישראלי נוכח בעבודותיו. המפגש בין המקום ההיסטורי של פלשתין ושל ישראל; גמל שהופך פרה, גזרי עיתון עתיק, כתבים בערבית, מגן דוד, שלטים עירונים, משייכות את האמן והצופה למקום ספציפי השייך לסיפור בו טולקובסקי חי ופועל.