כא.נשים העוסקים באמנות, היא כל עולמנו. היא יופי וכיעור, תקווה וייאוש, אושר ועצב. אנחנו מתייחסות אליה כאל עניין של חיים ומוות; כאל נושא רציני, חשוב, בעל הילה, כזה שניצב ברומו של עולם. כל נייר ועליו רישום הופך לקדוש; כל יציקת גבס לבעלת כוחות מיתיים. אנחנו מציגים אותם, משמרים אותם, מטפלים בהם טוב יותר מילדינו. אנחנו לוקחות את עצמנו, ואת העבודה שלנו, מאוד ברצינות.
אבל חשוב לזכור לעיתים, שאמנות יכולה להיות גם מרחב של משחק, של הומור, של ציניות בריאה, של שטותיות, של רפלקציה עצמית מחויכת ומודעות עצמית. התערוכה "חשיבותה של רצינות" מבקשת לחשוב מחדש על הרצינות, או חומרת הסבר, בה עולם האמנות תופס את עצמו. התערוכה מסתכלת בעין מחוייכת וצורה סאטירית על המערכת בתוכה אנו פועלות - מערכת הצגת יצירות האמנות על שלל גווניה: האוצרות, הניהול, הפרסום והשיווק, מערכת גיוס המשאבים, תכנית האירועים. העבודות בתערוכה כולן מסתכלות במבט מחויך אך בה בעת גם רציני על מנגנוני עולם האמנות, ההיבטים החברתיים, כלכליים, מעמדיים ופוליטיים שלו, המנהגים וההליכות הנהוגים בו, והדרכים בהן נקבע מהי אמנות טובה, מהו טעם טוב, מי שייך ומי לא. היצירות בתערוכה מחוייכות, אך בבסיסן עומדת ביקורת, או אמירה, כנה ומעמיקה.