BATTLESHIPS / שיר לייב

אוצרות: ורד חדאד

מאי 2019

בתערוכתה של שיר לייב הציורים אשר מונחים על הרצפה אינם שטוחים, הם חיים, שלושה מפוחים מחוברים אליהם, ממלאים ומרוקנים אותם. מפלסם עולה ויורד בקצב אחיד של נשימה. 

הנשימה של הציור, החיים שלו. 

המיצב נולד בעקבות מסע לעיר סנט פטרסבורג. מסע בו התקיימו שני אלמנטים מחוללים אשר כוננו את היצירה המוצגת בגלרית כורש 14.

ביום הראשון להגעתה, לייב נחתה בעיצומו של מצעד צבאי שנמשך מספר ימים ובו נשמעו הפגזות ומטוסי קרב חצו את השמים בלי הפסקה. השהייה בעיר בסימן מלחמה, עוררה בלייב תחושת איום תמידי. מלבד תחושת הזרות המתרחשת באופן טבעי, מעצם חווית השוטטות בעיר לא מוכרת, התווספה התחושה שמשהו רע עומד לקרות והיא איננה יכולה להתגונן מפניו. 

יחד עם איום המלחמה הנושף בעורפה, לייב חשה כיצד הביצה עליה בנה פטר הגדול את ממלכתו, מניעה את המונומנטים האדירים. כל שנה העיר מתמודדת עם השאלה כיצד לחזק את היסודות כנגד האדמה הביצתית של העיר. לייב התחקתה אחרי היסודות הרעועים של העיר, קתדרלות ענק ובנייני מגורים, כמו מתנועעים וחיים לנוכח האיום המתמיד של הביצה העולה ומאיימת לבלוע את העיר.

האיום והניסיון להתגונן מפניו הפך את פעולת הציור למרחב מכונן אשר בו לייב מייצרת פרשנות חדשה ובונה במקומה מנגנון אשר קולט את האיום, מעבד אותו והופכו לאובייקט המעורר תחושה נעימה ומתקתקה. אובייקט המציף סממנים מאיימים וממיר אותן. 

למרות הניסיון להנעים ולהמתיק, המיצב והמרחב הנוצר בעקבותיו מנכיח את האיום ומכונן אותו ברובד האישי והחברתי.  נשימת הציור ותנועת מיקרוגלים הפועלים בסנכרון יחד, מזינים ומרוקנים זה את זה. ספינות מלחמה השטות בתנועה מעגלית בתוך המיקרוגלים, סובבות סביב עצמן, מוארות באור המזכיר זיקוקי דינור או פצצה, מאיימות לפרוץ תחת קצב הנשימה הכבד, המתגבר ומעורר תחושה חזקה שמשהו עומד לבקוע מתוכן. 

אין זו עבודה מתקתקה, האיום נוכח וממשי והאפקטיביות שלו נותרה טמונה בפער שבין המציאות  לבין העיבוד של האיום דרך התודעה. איום אשר בסופו של דבר מותיר את הנוכחות שלו הרבה יותר מוחשית והרבה יותר מאיימת.


*במסגרת פרויקט אמן>ית צעיר>ה